חוק שכירות הוגנת 

שוק השכירות הפרוץ של דירות למגורים הביא את המחוקק לתקן את חוק השכירות והשאילה , תחת הכותרת המוכרת – "חוק שכירות הוגנת". 

להן נעמוד על מספר הוראות בתיקון לחוק השכירות אשר על כל שוכר / משכיר להכיר. 

ראשית , החוק קובע כי הסכם שכירות חייב להיות בכתב ולהיחתם על ידי הצדדים אשר אמורים לקבל העתק ממנו. החוק מוסיף וקובע פרטים בסיסיים שעל ההסכם לכלול כגון כתובת הדירה, שמות הצדדים (לרבות מס' ת"ז וכתובת), תיאור הדירה המושכרת (כולל זכויות שימוש בהצמדות כגון חניה ומחסן), תקופת השכירות (לרבות תקופת אופציה והתנאים להפעלתה) והפרט החשוב ביותר – דמי השכירות, מועד תשלומם ואופן התשלום. בעקבות מקרים שאירעו לפיהם נעשה ניסיון להשכיר דירות אשר לא היו ראויות למגורי אדם, התערב המחוקק ומגדיר מהי דירה שאינה ראויה למגורים - ובכלל זה דירה שאין בה מערכות ביוב , חשמל, תאורה, פתחי אוורור ותאורה טבעיים. גם דירה שאין בה מערכת הספקת מי שתייה או שקיים בה סיכון בלתי סביר לבריאות או בטיחות השוכר ייחשבו כדירות שאינן ראויות למגורים. החוק קובע כי מסירת דירה שאינה ראויה למגורים, מהווה הפרת הסכם השכירות. המחוקק הוסיף וקבע הוראות באשר לתיקון ליקויים אשר מתרחשים במהלך תקופת השכירות בדירה. השוכר מצדו אחראי על תיקון כל ליקוי בדירה המושכרת עקב שימוש בלתי סביר על ידו. המשכיר מצדו אחראי לתקן כל ליקוי אחר (שאינו בשל שימוש בלתי סביר) ואינו קל ערך, וזאת לא יאוחר מ-30 יום. המחוקק מוסיף וקובע באשר לתיקונים דחופים – כלומר תיקונים שבלעדיהם לא מתאפשרים מגורים בדירה באופן סביר, כי על המשכיר לתקנם בתוך 3 ימים. אחד החידושים בחוק הוא בכך שהוא מאפשר וודאות לשוכר באשר לתשלומים החלים עליו מכוח הסכם השכירות והוא מונה את התשלומים הנ"ל באופן מפורש: דמי שכירות, מיסים החלים על השוכר כגון ארנונה, תשלומים בגין צריכת שירותי חשמל, מים, גז, תשלומים שוטפים לועד הבית /חברת הניהול. כל תשלום אחר לא יחול על השוכר ועל המשכיר יהיה לשלמו , כגון רכישה או השבחה של מערכות המושכר. 

המחוקק הסדיר במסגרת החוק, את אופן והיקף הביטחונות שעל השוכר להפקיד בידי המשכיר, ובלשון החוק, "הערובה" שעל השוכר להפקיד להבטחת התחייבויותיו ע"פ הסכם השכירות. ככל שמדובר בערובות הכרוכות בהוצאה כספית מצדו של השוכר (כגון ערבות בנקאית, הפקדת מזומן) גובהן לא יעלה על שלושה חודשי שכירות (או שליש מתקופת השכירות, הנמוך מבין השניים). המשכיר יהיה רשאי לממש את הערובות באחת או יותר מהסיטואציות הבאות בלבד: השוכר לא שילם את דמי השכירות (במקרה זה, מימוש הערובה הינו עד גובה דמי השכירות שלא שולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית), השוכר לא תיקן ליקוי שהוא אחראי לתיקונו (מימוש הערובה יהיה עד גובה עלות בתיקון), השוכר לא שילם תשלומים שוטפים החלים עליו (מימוש הערובה יהיה עד גובה התשלומים שלא שולמו) והסיטואציה האחרונה – השוכר לא פינה את המושכר בתום תקופת השכירות (מימוש הערובה יהיה בהתאם לאמור בהסכם השכירות). 

החוק מוסיף ומגדיר את אופן הארכת תקופת השכירות לתקופה נוספת (זכות "אופציה"). אם זכות הברירה האם להאריך את תקופת השכירות היא של המשכיר, עליו להודיע 90 יום לפני תום תקופת השכירות, על רצונו להאריך את תקופת השכירות (וזאת רק בתנאים שקבועים בהסכם השכירות). אם זכות הברירה היא של השוכר, עליו להודיע למשכיר 60 יום לפני תום תקופת השכירות. ככל שלמשכיר יש זכות לבטל את הסכם השכירות ללא הפרה מצדו של השוכר, זכות זהה תהיה גם לשוכר. ההבדל בין השניים, הוא בתקופת ההודעה הנדרשת – על המשכיר להודיע 90 יום מראש, על רצונו בביטול הסכם השכירות, בעוד שעל השוכר להודיע רק 60 יום מראש.